הסיפור האישי שלי - איך הצלחתי לשפר את שביעות הרצון שלי בעבודה

זאת היתה העבודה הראשונה שלי לאחר סיום התואר הראשון בכלכלה. הגעתי לעבודה מלאת אנרגיה ורצון לתרום לחברה ולהתפתח. לא היה קל למצוא את העבודה הראשונה במקצוע והייתי מאוד שמחה להזדמנות להוכיח את עצמי. די מהר הבנתי שהסיכוי להתפתח במקום עבודה זה קרוב לאפס, כל דבר שרציתי לבדוק אפשרות של שיפור תהליך נתקל בחומת התנגדות עוצמתית של הבוס, שפשוט פחד מכל שינוי. העמיתים בעבודה היו מבוגרים הרבה יותר, ברובם כפולים מגילי ולא היו אקדמאים, הם כל הזמן ניסו להראות לי כמה אני לא מבינה וכמה הם יודעים יותר, תנאי העבודה היו בסיסיים ביותר החל מריהוט מאוד מיושן, כיסא הכי לא נוח, חדרים מלאי שמש ולא ממוזגים ואפילו מחשב אישי לא קיבלתי, למרות שזאת היתה חברה גדולה.

היות והייתי חדשה וזה היה מקום העבודה המקצועי הראשון, היה ברור לי שזה ממש לא נכון לעזוב באותו שלב, ולכן התחלתי לחשוב וליישם שינויים שונים שהעלו משמעותית את שביעות הרצון שלי מהעבודה. היות והדבר הכי חשוב היה לי להתפתח מקצועית, התחלתי לקחת פעולות כביכול פשוטות ולרדת לעומק ולהבין מה באמת יש בהם ולייצר שינוי, למשל הייתי אמורה לאשר שהתשלום החודשי של החזר ההלוואה של החברה דומה לחודש שעבר ולשלוח את זה לתשלום, אז נכנסתי ובדקתי את ההלוואה ואת חישובי הריבית ועליתי על זה שהחברה שלנו מחויבת ביותר מהנדרש לפי הסכם ההלוואה, ולאחר הוכחת החישוב המדויק לבנק ישראל, הצלחתי להוריד את התשלום החודשי, ולחסוך כסף לחברה, דבר שלראשונה גרם לבוס שלי להתייחס אלי ברצינות.

בנוסף עשיתי פעולות של מחשוב המאזן של החברה, במקביל לביצוע התהליך הידני הרגיל, כמובן שהבוס לא ממש התייחס לקובץ הממוחשב אך במקרה חודש אחד זה הגיע לסמנכ"ל החברה שמאוד התלהב, עד שירד מהקומה שלו לברך את הבוס שלי על השינוי, והבוס הזמין אותי לחדרו ואמר לסמנכ"ל שהוא הורה לי לעשות את השינוי. לא הפריע לי הקרדיט שלקח, כל זמן שזה אפשר לי להתקדם, לעשות דברים מעניינים יותר ועבודה מקצועית יותר. אחרי זה העמיתים הפסיקו להתעסק איתי והצלחתי למצוא עמיתים נחמדים הרבה יותר במחלקה מקבילה, ולגבי הכיסא, במקום לחכות חודשים, פשוט הבאתי אחד מהבית. כל הפעולות האלו שיפרו משמעותית את שביעות הרצון שלי בעבודה וקידמו אותי מקצועית ואישית.